כל חיי התרגלתי לחפש אהבה בחוץ
בכיוון האובייקטים שלפעמים חייכו אלי ולפעמים לא
באיזשהו מערבון קאובוי אחד אמר אצלי זה אחד מחמש, 4 פעמים סטירה ומהחמישית חיוך 🙂
אז שוב נפגשים ומתקרבים.. שעות של ביחד קשקושים וחיבור מדהים..
ושוב מפח נפש.. והכול גז ברוח.. מתי כבר אבין??
התרגלתי לחפש מי ת.יאהב אותי!
זו מחלת רדיפה אחר עוצמה, מעמד, פרסום, כסף
מטפחים יופי
מחטבים את הגוף- את זה אני מכיר טוב..
מתוזז וטרוד רק די לקבל אישור
המשחקים הקטנים של החיים
גורמים לנו לשכוח את המשחק הגדול
ותמיד מאכזבים
אהבה פסיבית נועדה לכישלון
עד שמצאתי זוגיות חמה ואינטימית
התעוררו נושאים לא פתורים שלאט ובטוח הביאו לסיום הקשר
אני לא רופא- אבל הנה אפידמיה
במגיפה הזו כולנו נדבקנו
לא רק בני- זוג רומנטיים
רוצים רשימה קצרה וממש לא סופית של האוכלוסייה שנחשפה?
* הנחמד המאולץ
זה שמחייך וזורם עם הנורמליות אבל מבפנים האמביוולנטיות גועשת
ומתישהו הלבה תתפרץ
* המרצה בכפייה
זה אחיו של הנחמד, אבל אוהב רק ביוקר, והמחיר הרבה יותר גבוה מהנחמד:
ריצוי בסקס, ריצוי הורי, עם הכאילו חברים
* המדלג/ מדלגת
נמצא אותו עם הסלולארי ביד..
רוצה אבל מדלג, לא נעים אז.. מדלג
חבר של המקליל- שנפגוש בהמשך
* המעפץ
זה שנעלם לך במקומות משמעותיים בשיחה 🙂
אם נביט בזהירות בעיניו נרגיש איך הנוכחות שלו מהבהבת.. בעיקר במקומות רגשיים ומשמעותיים בשיח
* המקליל
נחמד וזורם.. ואז אתה מגלה שזה הקטע שלו-
הציר המרכזי
הסמיילי הזה הוא משמעות חייו 🙂 ..
ברגע שמישהו בסביבה ידבר על איזשהו עומק או קושי המקליל יכנס לפעולה.. או יתנתק
*הזייפן/ שקרן ו- *הנוקשה שלא זורם..
בואו
נתחבר למקור האמיתי של האהבה
*פנימה הביתה לכיוון הלב שלנו עצמנו*
בדרך פנימה אנחנו מכירים ומתאהבים קודם במי שאנחנו באמת!
מגלים שכולנו חווים את אותה חוויה פנימית
תחושת האני תמיד היתה קבועה
היא תמיד איתנו,
כך בדיוק כפי שהיינו ילדים
התנועה הנכונה היא להתאהב בעצמי
ומתוך כך להתאהב בעולם
אהבה פנימה מבטיחה יחסי אהבה כנים, מתוך עצמאות ואותנטיות
האם נוכל לחוות את זה?
להעצים ולהשתמש בזה בתבונה?