אני מסתכל על הבן שלי עכשיו משחק כדורסל, אני מעודד וקואופרטיב הסעות, יש תקן כזה ב-הורות.. הוא מקבל כדור ובוחר אם לכדרר, בוחר איך להטעות ולעקוף או למסור את הכדור, כמה כוח להשקיע, איך לנשום, לאן לרוץ. גם כשהוא בלי כדור הוא ממקם את עצמו במקום הכי אסטרטגי לדעתו כרגע ומחליט איך להתחמק מזה שמעז לשמור עליו..
אני מקבל מיקרו- החלטות כל היום וגם כרגע
וכמו בדברים רבים אחרים התרגלתי וזה באוטומט, זה לבן על לבן אז אני "מדלג", אבל ראבאק קבלת ההחלטות הזו היא המפתח להתעוררות:
אני בוחר בכול רגע נתון
עד כמה להיות ברבדים העמוקים שלי וכמה "בחוץ", אם להרגיש אז כמה להביע את מה שאני מרגיש בפנים
כמה להסכים לראות את האמת שבעומק, שכרגע לא נראית. להיות איתה, כמה להיפתח, בקבלה מלאה או חלקית, ואם להיסגר ולהתעלם?
ולהיות עם זו של החברה, של העבודה?
כשנוח וקל אני נשאר בבית.
אני המחליט הבלעדי על סף אי- הנוחות בה אני מוכן לעזוב את הלב. והמחיר מופלג, כי אני היחיד שנוכח באמת ההוויה הפנימית, וכשהתנתקתי, התוצאה היא ש.. נעלמתי
איך מרגיש לקבל מיקרו החלטה?
לי זה מרגיש כמו להעביר את הדומיננטיות מעין לעין:
רוצים להתנסות יחד?
שלב 1
הסתכלו על המילים שלפניכם.. נשים לב מאיזה עין אנחנו מתבוננים, ונחליף דומיננטיות לעין השניה, ככה פשוט
שלב 2
בדיוק באותה פשטות, נעביר את תשומת הלב לעין פנימית (אולי זו שהרוחניקים קוראים לה העין השלישית)
נחבר את העיניים ללב, לרבדים העמוקים.
אצלי זה מתחבר עם תשומת לב עדינה לנשימה. קצת כמו להריח פרח.
וואלה קבלנו "בוקה" של האמת הפנימית בפוקוס
והדברים שבחוץ ב"בלייר"
מה אני רואה בפנים?
נדירות אצלי המילים שם, ובכו"ז יש אמירות חזקות. לפעמים תחושות ולפעמים על רצף התכונות: כמו סקרנות, אהבה, נוכחות, פתיחות- סגירות, רכות- נוקשות, חום- קור, הכלה- ריחוק, בהירות- ערפל..
לפעמים נאדה- ריק, חלל אטום ואוטיסטי (לפני שתקפצו עלי- במובן האצילי שלא משתף פעולה, סוליסטי ונקי)
לא תמיד יש בפנים איזה הדהוד.. הראייה פנימה באה ואז הולכת.. ואני מדי פעם מתפלא על כך, ושלעולם לא אדע אם אני סתם מנותק או שבאמת אין.. מוזר כי זה אני לא?
פור גוד סייק, אני לא רובוט וגם לא ממש אנושי.. כיצור פלאי ששייך לכוח החיים מותר גם לי .. להחליט אם להתחבר או לשמור על הערפל.
כנראה שמיקרו קבלת החלטות נעשית גם ברבדים העמוקים שאני, יצור, הוויה..
ניהול, יהיה מי שיהיה המנהל כאן 🙂 קובע עד כמה אני בנאדם:
* כמה אהיה תגובתי או אותנטי
* כמה מתוך העקרונות היפים שלמדתי יבואו לידי ביטוי ממשי
* באיזו מידה אתחבר לחיים, כמה אני רוצה בכול רגע לשתות מהחיים, מיקרודויזינג או אוברדויזינג..
* ל-מה אתחבר לחוויית האחדות או לתחושת הנפרדות
אז איך אתם מקבלים עכשיו מיקרו- החלטות?