אני מרגיש שלא נוכל להמשיך ככה.. דווקא עכשיו כשיחסינו סופסוף רציניים.. חייבים לדבר..
האמת זה אני.. לרוב אני משתמש ב-תודעה, נשמה, מקור, נוכחות, הוויה כאילו הם זהים, והגיע הזמן לעשות קצת סדר..
הוויה בשבילי היא המציאות כפי שהיא נחוות, בהוויה ממוזגים ארועים או דברים יחד עם תודעה.
לעומת זאת, תודעה מאפשרת את ההוויה, היא הרקע המכיל לדברים, והיא בכלל לא ריקה או חסרה (על זה בדיבור הבא :))
הוויה מתרחשת כשהדברים נחווים, על ידי החווה,
עולמנו בעצם בנוי מרמות שונות של הוויה. מתודעה כפי שהיא, דרך ערנות גבוהה לחוויה, ועד רמת ערות נמוכה בחיים ושינה עמוקה.
אפחד לא חווה מעולם מציאות ללא חווה, אז אין הוויה כזו
תודעה היא כמו השמש שממשיכה לזרוח גם אם העננים מכסים אותה.
היא דומה בתכונותיה לאור-אינסוף בקבלה, עוטפת כל, אין לה התחלה או סוף ולכן היא קבועה ונצחית. או אז ההוויה היא הצטמצמות האור שעובר דרך הצעיפים, המימוש של העולם
מה דעתכם? מתחברים?