אנחנו בני האדם, מצטיירים כיצורים מחפשי משמעות שאיתרע מזלם..
והם נזרקו לתוך עולם נטול משמעות מעצם טיבו
אחת המשימות החשובות בחיינו היא להמציא משמעות שתהיה מוצקה די הצורך
לתמוך בחיים ולבצע את התרגיל המתוחכם של
התכחשות לכך שאנחנו בעצמנו המצאנו את המשמעות הזאת 🙂
לפיכך אנחנו ממציאים משמעות
אך מגיעים למסקנה שהיא היתה אי- שם, קיימת בעולם האובייקטיבי וחיכתה לנו
החיפוש המתמשך שלנו אחר מערכות משמעות אמיתיות
מטיל אותנו לא אחת למשבר של משמעות
יותר אנשים פונים לטיפול בגלל העיסוק שלהם במשמעות החיים!
יותר מכפי שהמטפלים שביננו מודעים לכך
יותר ויותר משחר ההיסטוריה- יונג סיפר ששליש מהמטופלים שלו פנו מסיבה זו
הקובלנות לובשות צורות רבות: "חיי חסרים עקביות הגיונית"
"אני לא חש תשוקה לשום דבר"
"מדוע אני חי? לשם מה?"
"חייבת להיות לחיים משמעות עמוקה יותר"
"אני מרגיש ריק כל כך כשאני צופה בטלויזיה/ משוטט בפייסבוק/ פורנו.. כל לילה, אני מרגיש כל כך חסר טעם וערך"
"אפילו עכשיו בגיל 50 אינני יודע מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול"
או הדילמה שליותה אותי רבות- "יודע מהו הייעוד אבל איך לי מושג איך לממש/ להתפרנס ממנו"
משמעות החיים מקפלת בתוכה את המוטיבציה, הדרייב לקום בבוקר:
אחרי שאבי נפטר זמן רב שאלתי את עצמי היתכן, שניהלתי את כל חיי מתוך מטרה אחת ויחידה, לזכות באישורו של אבי?
העובדה שלא היה לו כל חלק בחיי המעשיים, ומעולם לא בקשתי בפועל את אישורו, רק הוסיפה נופך סרקסטי לחידה
הדילמה דרבנה אותי לערוך כמה שיחות עם דמותו הפנימית של אבי כדי לאחות את הקרע ביננו
ולהבין כיצד משמעויות החיים שלנו שלובות זו בזו ומתנגשות זו בזו
בקבוצות אנחנו נעזרים בכמה אמצעים יצירתיים לעורר את הדיון במשמעות ובמוטיבציה לחיים
למשל ציור הכתובת שהם רוצים שתחקק על המצבה שלהם
בשלבים מתקדמים הרבה יותר אפילו טקס לוויה שלם
או- הקמת שוק ובו דוכנים למכירת תכונות כגון-
אלטרואיזם
הדוניזם
מסירות לרעיון
הולדה
יצירתיות
והגשמה עצמית
רבים חשים שהפרויקטים מקבלים משמעות ונופך עמוק אם הם מרוממים את האדם
מביאים לידי ביטוי את פנימיותו לסביבה
אם הם מכוונים למשהו *שמחוץ לו עצמו*
כמו אהבת מטרה, אדם, או ישות אלוהית..
מהמקום ממנו אני מביט, די מוזר להבחין בודאות המוות
במשמעות האפלה אבל מאירה בעוצמה על החיים
ועדיין להמשיך לבחור במשמעות חיצונית לנו
להבין שמעולם לא חווינו דבר או חוויה
מחוץ להתנסות האישית שלנו
נדמה שהמשחק הקטן של החיים לעולם חייב להימשך
קבלן מקרקעין מצליח שטיפלתי בו ויזמי סטארטאפ התחילו את הקריירה שלהם במטרה ברורה להצליח
לעשות הון, לפרוש בגיל צעיר
וכשהשיגו את כל אלה, והיינו מצפים שהשאלה "נו ומה עכשיו? מה אעשה בשארית חיי"
תעלה, עולה במקומה שאיפה חדשה.. העלאת הרף
עכשיו הם זקוקים ל-5, 10 או 50 מיליון
אנחנו מבינים את חוסר הטעם במשחק
אבל כל רמז ולו הקל שבקלים לשיעמום מחזיר אותנו במרוצה למשחק
הפילוסוף שופנהאואר אמר *הרצון לעולם לא מתגשם, הוא רק מתחלף..*
ברגע שרצון אחד מתגשם צץ תחתיו אחר שמשכיח את הקודם
ונראה שקודם עלינו לסלק את המכשולים
לפני שנוכל לבנות משמעות חיים אמיתית
אדם חייב לטבול בנהר החיים, ולהניח לשאלה לזרום ממנו והלאה