קחו אויר.. פוסט מרתק לפנינו אבל לא הכי קל להבנה:
עבורי העובדה שנולדנו לחיים האלו, היא משמעות חיים.
קיים אצלי קסם ויופי רב בלחיות את החיים כפי שהם, לשחק את המשחקים הקטנים של החיים, להיות אבא, אימא, חלק ממשפחה וצוות בעבודה.
אני מוקסם גם מהחיבור העמוק לתודעה שהנני, זו זכות שנפלה בחלקי להכיר את תכונות ההוויה ולשחק את המשחק החיים הגדול!
אני שומע את המורים הגדולים (נכון להיום..) מוג'י, גנגאג'י, אדיאשאנטי, רמנה מהרישי, רופרט ספירה- אם אבקש מהם לתאר את החדר בו הם שוהים או הטבע סביבם הם בודאי יגידו "תודעה" או תחושת הידיעה, הם לגמרי מחוברים לנוכחות הערה ורואים אותה מציצה וגוברת על המציאות בכול זמן ומקום.
קואורדינציה היא היכולת לשלב כמה רבדים בו- זמנית למשל עכשיו אני מטייל בשדה, מגרש זבוב טורדני.. ומחשבתי ממשיכה לזרום, הזבוב אפילו עוזר להתמקד 🙂 הנשימה זורמת ומודעת ומאפשרת את המשך תהליך הכתיבה שדורש יותר חמצן למוח.
אני עובר בין הדברים לבין הנוכחות הערה שהנני והמיזוג עושה אותי מאושר.
שני האוצרות, 2 עורקי הזהב שזמינים לנו להישאר ערים וסקרנים, הם התודעה (1) כשהיא מכילה את החיים (2)
האחד לא יכול בלי השני
ואם לא היה חיכוך קואורדנטיבי ביניהם המשחק הגדול לא היה קורה, לא היינו מתעוררים.
העקרון הזה הוא שמונע ממני להסכים למורים הגדולים. אני מוצא במיזוג שבין התודעה לדברים את טעם החיים.
מהמקום ממנו אני מביט, תרגול קואורדינציה, בין העשייה לבין הנוכחות הערה, בו- זמנית, הוא חיוני, וקובע את איכות החיים. יותר מזה- קובע אם אהיה בחיים!
המעקף שעושה הנזיר הוא להישאר עם התודעה, למען האמת ככול שאנחנו מוכשרים יותר כך נעשה יותר מעקפים,
מעקפים שמונעים את ההתמודדות עם הקושי הקואורדינטיבי.
וכן קיים תרגול הדרגתי ומהנה לשיפור הקואורדינציה.
והמורים הגדולים, אנשים חכמים, אבל הפתרון שהם מציעים, הוא להישאר עם התודעה.לא תודה!
היה לי אותה לפני שנולדתי ואולי אחרי שאפרד מהציוד הזה,
כרגע קיבלנו הזדמנות חד- פעמית לחגוג כאן את התופעות הללו.
🤔 מבין שאולי הפעם האתגר להבין אותי גדול מהרגיל.. אולי בקריאה שנייה?
מוזמנים לאתגר, לשאול, לשתף בקריאת הבטן שלכם ❤