רוחניות לארגונים

סיימתי כמה גלגולי חיים בארגונים גדולים, לאחרונה 6 שנים באלביט חיפה. 
בזמן האחרון הותכו אצלי כמה אסימונים 
ובא לי טוב לפתוח את זה אתכם, בבקשה תשתפו במחשבותיכם, 
אולי הפעם- אנחנו הרוחניקים, נעזור לעולם העסקים.
מה דעתכם על הטקסט הבא-

אז קודם קצת רקע על מה שכולנו חווים ומעורבים 
אנחנו חיים בתקופה בה ההתפתחות הטכנולוגית מאיצה, אפשר לחוש ששינויים משמעותיים מתרחשים בעולמנו, ונראה שדווקא בזמנים אלו לרוח האדם ולרוחניות יש מקום מכריע ומשפיע ביותר.

בזמן שהסמארטפונים מתמזגים במהירות הולכת וגדלה עם ידינו ומתחברים אינטגראלית לחווייה לדמיון ולמוחנו בכלל, חשוב שנבין מי אנחנו באמת, מהו מקומנו בין הבינה המלאכותית והתקשורת.

בזמן שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק לנקודת הסינגולריות אותה חזה ריי קורצוייל (למשל יכולת גיבוי ההכרה למחשב) והמציאות התפקודית תשתנה ללא היכר, חשוב לנו בארגונים להבין את ההשלכות של השינויים על הצרכנים, על התרבות והשוק. 
הרובוטיקה מביאה לנו תחליפים לתפקידים ולפעולות שבעבר היו נעשות על ידי בני אדם, ומעבר לזה.

למשל נרצה לבדוק מחדש את תפיסת האדם כמשאב בארגון:
מאז המהפכה התעשייתית בני אדם נמדדים כמשאב, ומושווים למה שמכונה יכולה היתה לעשות במקומם. 
התרבות שלנו כולה מושפעת מאד מעולם העסקים, והנטיה למדוד את ביצוענו ולקבל משוב או ציון הפכה טבעית.

אבל אנחנו בני- אנוש ולא משאב! איני מתקדם בדרך לינארית, עקומת הלמידה האנושית היא בצורת לולאה 'לופ' והיא רב- ממדית לדוגמא אם למדתי לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר, עתה אפשר שהתגובה הרגשית תהיה פחד מפגיעה, או אפילו פחד מהצלחה.

כך גם לא ניתן ליצר עבור עובד הארגון הוראות הפעלה. הוא אינו מכונה. לכול עובד הסובייקטיביות שלו שנבנית מזוית הסתכלות משלו על הדברים, סגנון חיים שונה, מטרתיות ייחודית, דרכי חשיבה ומסקנות משלו על החיים.

למשל עובד עשוי להיות מחויב לעצמו, הוראות ביצוע עלולות לפגוע באותנטיות שלו, בתשוקתו למשימה, ומצד שני הכרה בסובייקטיביות שלו עשויה לפתור בעיות ביצירתיות ולהפעיל את הצוות סינרגטית לכיוון משימה משותפת.

לכול חוויה בעולמנו יש חווה, 
אם כך ברמה הכי ממשית יש לכול דבר צד רוחני, 
אנחנו שקועים במשימות ולכן נוטים לדלג עליו.

מכונית יפה שמחירה 2.5 מיליון ובתוכה אישה יפה בשמלה אדומה, שני אלו נחווים על ידי חווה יחיד, 
ולמרות שקיימים בה 2 דברים, החוויה עצמה גם היא רק אחת.

מריבה לקראת הסכם גירושין 
דיון במס הכנסה לגובה הכופר שישולם
הנסיון עכשיו לחצות שלולית שנפלתי לתוכה- האכזבה מעצמי בתוספת הרטיבות בנעליים.. 
כל החוויות עשויות להיתרם משינוי התפיסה לכיוון רוחני.

הכנסת רוחניות לארגונים
שמה את העובד במרכז
היא אינה משנה את מטרות וגבולות הארגון
אם כי יתכן וכתוצאה ברוכה, תשתנה האסטרטגיה והטקטיקה בעקבותיה.
המהלך יהיה בהכרח יעיל ובהלימה למה שמתרחש כעת בשוק
אצלנו העובדים.

העובדים מוזמנים לנוע מתוך מי שהם באמת
במקום להיות תגובתיים רגשית ומחשבתית, למה שמקובל
למה שנכון או הוכתב היררכית.
להתנהל יצירתית מתוך סערה שמתחוללת אפשרי רק מתוך מרכז שקט וער.
רק כשהאדם במרכז ניתן להבדיל בין טפל ועיקר.
קבלו אותנו לעבודה בגלל מי שאנחנו, אז למה לבטא רק את מה שמצופה מאיתנו בתפקיד?
כשאנחנו נעים מתוך כנות, הארגון מרויח אותנו כבני- אדם. התקשורת כנה, והמוצר ספוג ויטמינים אנושיים נוספים מלבד האפיון.

איזון התודעתי הוא יכולת להתנהל 
בסביבה של אי- ודאות, של מתחים תכופים ושל אילוצים מרובים
ובאמצעות הרחבת התפיסה , הקשבה ללב וחוויית מכלול התחושות בגוף
ניתן להיות המקור ולא התוצאה גם במבנה ארגוני- היררכי.

אשמח לדעתכם