*ספשיל חנוכה*
אור או חושך?
עלה בי הרעיון למדיטציית חשיכה
כשגיליתי שפעם במאה השביעית הייתה קבוצה עתיקה בשם ~~"איסאניז"
שאומרים עליה שהמייסד שלה היה ישו.
היא הקבוצה היחידה שאני מכיר **שהחשיכה היא מהות האלוהות עבורה**
עומרי הבן שלי כשהיה בן 9 דיבר על השמיים
וציין שהם לא מה שאנו רואים, הן לא באמת כחולים..
ובום.. הותכו אצלי שני האסימונים לאחד.
**השמיים- הם תזכורת לעצמנו האמיתי**
להתבונן אל תוך השמיים זה לפגוש את עצמי
מהקיבולת המרחבית האינסופית של השמיים
שהינה ההוויה הגלובאלית.
כי השמיים הם בעצם חשיכה, עלטה אמיתית
ואם רק נסכים להניח בצד את הדעות הקדומות
נגלה כי האיכויות של החשיכה
מהדהדות על הטורבינות של עצמנו האמיתי.
ובדקות הקרובות נחווה יחדיו
איך שינוי התייחסות/ שינוי תפיסה
יציאה מהפרדיגמה
יכולה לתרום משמעותית לחוויית חיינו.
השקט שרוי תמיד מאחורי הקולות.
הקנבס הוא הרקע עליו הציור מצויר
כמו שאפס הוא המקור והבסיס לכול המספרים.
אז גם החשיכה היא הרקע והמקור לצורות= ולאור!
כשהאור נדלק החשיכה אינה מסתלקת,
היא ברקע- תמיד נוכחת.
האור כבה והחשיכה נשארת.
חושך אמיתי שוהה בין כל הדברים, שרוי גם מאחורי האור.
האם נוכל להבחין ברקע של העולם?
האם נוכל להתנסות ולהרגיש ממש עכשיו
את החשיכה שעוטפת כול,
מאחורי הדברים, מאחורי האור.
לכול דבר בעולמנו יש גבול
ובסופו- משהו עוטף אותו
החשיכה היא זו שעוטפת כל,
היא נטולת גבול
מאחורי וברקע הכול.
לחושך אין צורה
ולכן יכול להיות 'צורת כל הצורות'
אין לו התחלה
ולכן הוא קבוע, נצחי.
האם נוכל לראות
את ההתניה התרבותית הזו?
ולבחון את הדברים כפי שהם?
לראות באור את הטוב והאלוהי זה obvious
האור והחום מגיעים מהשמש, הם מעניקים חיים.
בעבר הרחוק האדם חי במערות
בעירנות מתוך חרדה שמא יהפוך להיות הארוחה הבאה של
להקות זאבים, אריות, דובים.
האדם איננו חיית לילה וטבעי שיפחד מהחושך.
זה טבוע בנו עמוק בגנים.
גם היום טבעי שנפחד בחשיכה
אבל אנחנו כבר לא במערות ואף חיה לא מאיימת
הזמנים השתנו,
והיום האיום הכי גדול הוא מתוכנו,
והמחלה הגדולה ביותר שלנו היא
** איבוד המרכז שלנו **
אנחנו מרחיקים את החושך כי אנחנו מפחדים ממנו.
אז איך נוכל לראות בחשיכה את עצמנו האמיתי?
מפלצת הפחד מהחושך
שוכבת רדומה על קרקעית האגם
היא לא תתעורר במדיטציה שלווה, לא כשאנחנו בשקט.
היא מפלצת בעלת שני ראשים
האחד כמו כל פחד מונעת מאיתנו
לדעת את החשיכה
להתבונן בה
ולתת לה לעטוף אותנו.
הראש השני מסוכן יותר,
זו הבריחה אל האור שמשאירה אותנו בעולם הצורות,
בחולף והמשתנה בלי הרף.
להכיר את החשיכה זה
זה להכיר את הנצחי שבי
החווה שברקע לכול החיים
זה שמוסתר ומציץ אל העולם מתוך הגוף, מתוך הציוד.
אור מגיע ממקור ומה שיש לו התחלה יש לו גם סוף.
לאור יש דרגה, עוצמה, תכונות כמו צבע.
האור גם מעניק לחפצים אחרים את צבעם וצורתם הנראית.
** תרגיל ישיבה בחושך **
תן לחושך להיספג בך,
הרגש איך מרחב אינסופי, נצחי מופיע גם בך
החושך מתמזג עם אינסופיות החווה,
עם הרואה שהוא הנך האמיתי.
אנחנו זוכים ללבוש את גלימת החושך
ללא אמונות טפלות.
לכאורה ה'אין' מוביל לחידלון למוות,
אך ההתבוננות אל תוך החשיכה בעצם
מפגישה אותנו עם עצמנו האמיתי ומחזירה לעיצומם של החיים.
**במלאות של החווה הכול הופך- לאין**
– אין דבר, אין אור, אין גבול, אין התחלה וסוף, נדמו המילים.
החשיכה עוטפת ומתמזגת עם התודעה