בסיום שיחתו שאל מישהו מהקהל את הדלהי למה
לא נלחמתם בפלישה הסינית?
הדלהי למה הוריד את מבטו ובהה בכפות רגליו ואז מלמל "מלחמה היא פאסה.. אתם יודעים.." ושב והתכנס לתוך עצמו. ולאחר רגע שליו שב ואמר-
כמובן המוח מגיע למסקנה
שיש לצאת ולהילחם אבל הלב,
הלב לעולם לא יוכל להשלים עם זה
ואז יתחיל קונפליקט בין המוח ללב והמלחמה תהיה בתוכך!
אני חושב על זה שאין רגע ביומנו בלי הקונפליקט הזה
ראוי לנו כבני= אדם שמי שאנחנו באמת, הנוכחות הערה
תהיה המנהיגה הפנימית
והמלחמה הפנימית
בין השכל הזכרי לרגש הנקבית תסתיים
שלום וריפוי פנימי כזה שיקרין על הסביבה שלנו במעגלים גדלים והולכים
אפשרי?
איך?