חברים
המושגים "קהילה" ו"שייכות" עולים במחוזותינו לאחרונה
זה עשה לי חשק לשמוע את דעתכם בנושא קרוב לזה-
כבר תקופה שאני תוהה לגבי המושגים "חברים"
VS "חברים בקבוצה"?
"קהילה" בהגדרה היא קבוצת אנשים החולקים עניין משותף
אבל אם נסענו מספר אוטובוסים 4.5 שעות לאילת אז אנחנו קהילה? כלומר היה עניין משותף.. להגיע 🙂
"משפחה" זה כל מי שיש לו קרבה ביולוגית דרך הורים וכו', או מי שהתחתן איתם.
אבל מה זה אומר בפועל? בערך כלום. משפחה שלי מבחינתי זה גם אתם. למדתי שמעבר לתואר המשותף כל מה שיהיה במערכת היחסים תלוי במה שניצור יחד.
אבל זה אחרת עם "חברים"
זו הגדרה שנוצרת בין אנשים מבחירה אישית, ולא מגורם חיצוני משותף
מתי נכון להגיד על מישהו שהוא "חבר" שלי?
אז ברור שזה קשור בחיבה ואיכפתיות קודם כל, אבל מעבר לכך?
מתי זה הופך ממכרים לחברים?
אם עשינו סדנה ביחד/התחברנו בפסטיבל והייתה ביננו פתיחת לב – אנחנו חברים?
אם אנחנו לא נפגשים רק אנחנו בלי אירוע קהילתי – אנחנו לא חברים?
האם זה תלוי בכמה זמן מכירים? בתדירות המפגשים?
האם תלוי ברמת האינטימיות שאנחנו משתפים אחד את השני?
אני והמטפל / מנחה סדנה / מורה שלי נפגשים בארועים, מדברים ונהנים יחד. אנחנו גם חברים?
האם אהובים הם גם חברים? ומה אם נפרדים ועדיין יש חיבה?
וחברים של בני זוג, או כאלה שפגשתי תמיד רק עם החבר המשותף? הם חברים שלי?
האם זה תלוי במחויבות הדדית כלשהי? במה אנחנו מוכנים לעשות ולעזור אחד לשני?
האם שני הצדדים צריכים לדבר על זה ולהגיע יחד להבנה שהם חברים?
אני יכול לשער מצב שאחד חושב שיש חברות והשני לא. האם זו חברות?
כלומר האם אפשר להיות חבר באופן חד צדדי?
מי נחשב חבר ומי לא?
אני מתבונן בשאלות האלה וכמעט מבטל אותן כקשקוש מיותר. מה זה משנה ההגדרה? העיקר שנהנים.
לתחושתי השאלות האלה הן שיטחיות ולא תופסות את המהות, ועל כל תשובה שרומזת שיש/אין חברות אני יכול לראות את החברות מתקיימת (או לא) למרות התשובה.
יש אנשים שאני כמעט לא פוגש אבל אוהב מאד, וחלקנו סודות או רגעים אינטמיים ומיוחדים.
יש אנשים שאני פוגש הרבה ואנחנו חברים (לפעמים כבר שנים), אבל רמת האינטימיות והאיכפתיות רדודה.
יש אהובות שנפרדנו אבל אני עדיין אוהב מאד ומוכן לעשות המון למענן.
יש מנחים/מורים/חברים של… שדיברנו שיחות חבריות ברובד אישי בלי קשר לסדנה כלשהי פעמים רבות.
אבל יש עניין, עבורי לפחות – עם מי שברור לי שהוא חבר לא הייתי מהסס להתייעץ, לבקש עזרה, להציע להפגש – סתם פתאום, ללא תמורה וגם אחרי זמן רב שלא דיברנו. עם מי שלא ברור שכך – הייתי מרגיש פחות בנוח, ואולי מנסה אך חושב פעמיים קודם.
קהילה, משפחה ושייכות מושפעות מתחושת החברות והקרבה בין האנשים שמרכיבים אותן. שמח שיש לי קהילה לפנות אליה להתייעצות. אז מה דעתכם?
זה רק אצלי ככה או שאתם מזדהים?