אהבה חלוטה היא אהבה ללא תנאי, ללא קשר לקבלת הנאה או עונש
מה דעתכם על אהבה ללא גבולות? עד כדי ביטול עצמי?
רשאד פילד ההילר הסופי כתב בספר המדהים "המחסום האחרון" על 2 פרפרים שהתעופפו להם האחד מאיסטנבול והשני מלונדון. במפגש ביניהם הם נעלמים לתמיד.
מכיר מי שאהבה חלוטה איננה משאת נפשו, כי תוצרה הסופי הוא חוסר הערכה כלפי הצד הנותן.
כבר חוויתי כמה פעמים מחנק מבת הזוג כשנכחה באהבה ללא גבול שכזו.
האם זה קורה כשאדם לא שלם או לא אוהב את עצמו, ולא מעריך את עצמו?
האם אהבה חלוטה היא בסופו של יום טעות?
כאבים מתוקים?
או
שאהבה חלוטה זו אהבה שבה אנחנו אוהבים את האחר כמו שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו?
או- הקרנה של האהבה העצמית? "ואהבת לרעך כמוך"
או- כמו אהבה של אם לילדיה?
אהבה חלוטה?
