רגעי ההרדמות ושקיעה לתוך שינה נחשבים תעלומה מסקרנת מההיבט החווייתי וגם מהזוית המדעית.
קל ללכת לאיבוד ביער האמיתות המדעיות, ולהתעלם מהאמת האישית החווייתית, קל להיאחז בעובדות כאל אמת יחידה.
*רגע לפני שקיעה..*
כמו תמיד התעוררתי לייחוד של הרגעים האלו כשהיו לי קשיים להרדם. הבחנתי שאני אמור לעשות תנועה פנימית עדינה וייחודית כדי "להצליח" להירדם, תנועה של ויתור והבאת תשומת הלב לסיום.
ברגעי ההרדמות דומה שאני חוזר להוויה שהנני.
חווייתית אני עוזב את תחושות הגוף והרגש ומרגיע את המחשבות
זו חזרה למי שאני באמת, לרוב זו חוויה נעימה של שקיעה עמוקה לתוך מרחביות ריקה של נעימות ולפעמים תחושה של מוות.. *מוות- רצוני*. נדמה שאנחנו מתרגלים מיתה באופן יומיומי. ולצורך לחזור למי שאנחנו באמת שותפים כל בעלי החיים, כולל הצומח
בחווית הצניחה לתוך שינה אנחנו קרובים לעצמנו, אבל עדיין לא עצמנו השלם, כי היא חסרת נוכחות ערה.
בשלב הזה תשומת הלב הגיע לסיומה, כבר אין צורך להרחיב ולמתוח אותה אל אובייקט כלשהו, אנחנו נחים בתוך עצמנו
אנחנו "מזמנים" הרדמות ואופס זה קורה בטבעיות,. דברים נפלאים יכולים לצמוח מלמידת הדרך בה אנחנו נרדמים, אפשר להעתיק את ההטבעה הזו לרוגע ולחזרה למי שאנחנו באמת בכול מצבי היום
"דלגנו" על היופי בהרדמות ועל החוכמה שבה, התרבות שלנו מתעלמת ממה שאיננו יצרני ומעשי, כך גם איננו לומדים בבית הספר להרפות את הגוף, להקשיב לו ולנשום באופן מיטבי ומלא. לא למדנו איך להתבונן על פרח, ועוד ועוד-
הרגעים שלפני השינה נתפסים בעיננו כדבר שגרתי שאפשר לדלג עליו. אך דווקא חווית ההרדמות שמושרשת היטב בשגרה היומיומית שלנו, מלמדת אותנו להתקרב לטבע האמיתי שלנו. זה בריא וטבעי ודברים נהדרים יכולים לצמוח מ-*אומנות הצניחה לשינה*
לאופן החווייתי בו אנחנו נרדמים יש כוח ריפוי עצום.
הידע ההתנסותי הזה יכול לשחרר מדיכאון ולהחזיר לאושר פנימי. השחרור מהרגש והתחושות הקשות משחרר מהתבנית הדכאונית.
אם כך הנטיה של מי שלוקה בדיכאון להכנס למיטה ולהתכרבל, היא נטיה טבעית ובריאה
ולחלק החווייתי
פנו מעט זמן לחוות את הרגעים שלפני השינה. מומלץ להתנסות כשאנחנו לא מפורקים מעייפות, ומצד שני גם לא מלאי מרץ לפירוק.. ככה ברמת אנרגיה מתאימה לשנ"צ..
מהות הההתנסות היא בחוויית עזיבת "הציוד" גוף רגש וחשיבה. אנחנו רוצים ללמוד את תנועה הויתור הפנימית שמביאה לשלווה ולשקט, למרחביות ופתיחות, לבהירות וניקיון פנימי. תחושת ההרדמות היא המעלית הביתה- למרכז, למי שאנחנו באמת
נחווה קושי להירדם אם המחשבות מתרוצצות, אם הגוף מתוח, זקוק לתנועה, או אם הרגש גועה בנו. רובנו מרפים בטבעיות את הגוף, מוותרים עליו ועל השליטה. חווייתית בשלב מסוים תחושות הגוף וגבולותיו נעלמים, הגוף נעלם
חלקנו אוהבים להירדם כשהם מפנים את תשומת הלב לנשימה שהופכת מעגלית ומלאה. הפניית תשומת הלב לנשימה מפוגגת גם את החשיבה.
– חלומות פז –