מדיטציה היא הרפתקה,
ההרפתקה הגדולה ביותר שהתודעה האנושית יכולה לבחור.
מדיטציה היא רק להיות בלא לעשות דבר –
אף פעולה, אף מחשבה, אף רגש. אתה רק קיים, וזה תענוג עילאי.
מאין בא התענוג הזה, כשאינך עושה דבר?
הוא בא משום מקום, או שהוא בא בכל מקום.
הוא אינו נגרם, מכיוון שהקיום עשוי מהחומר הנקרא אושר.
כשאינך עושה שום דבר – מהבחינות הגופנית והמנטלית באף מישור,
כשכל הפעילויות פסקו ואתה פשוט קיים,
רק הווה, זאת מדיטציה.
אינך יכול לעשות זאת,
אינך יכול לתרגל זאת: עליך להבין זאת.
בכל פעם שאתה יכול למצוא זמן כדי רק להיות,
השֵל כל עשייה.
גם חשיבה היא עשייה, גם ריכוז הוא עשייה, גם הגות היא עשייה.
אפילו רק לרגע אחד אינך עושה דבר ואתה רק במרכז שלך,
רגוע לגמרי – וזאת מדיטציה.
וברגע שתפסת את היכולת הזאת,
אתה יכול להישאר במצב הזה ככל שתרצה;
לבסוף אתה יכול להישאר במצב הזה עשרים וארבע שעות ביממה.
ברגע שנעשית מודע לדרך, שבה ההוויה שלך יכולה להישאר לא מופרעת,
לאט לאט אתה יכול להתחיל לעשות דברים,
כשאתה שומר בערנות שהווייתך לא תופרע.
זה החלק השני של המדיטציה –
תחילה לימוד איך רק להיות,
ואז לימוד פעולות קטנות: שטיפת הרצפה, רחצה –
מתוך שמירה על המרחב העירני שבך, מרכוזך.
אז אתה יכול לעשות דברים מסובכים.
לדוגמה, אני מדבר אליך, אך המדיטציה שלי אינה מופרעת.
אני יכול להמשיך לדבר,
אך במרכז שלי אין אפילו אוושה; הוא רק שקט, שקט לגמרי.
לכן מדיטציה אינה נגד עשייה.
לא תיאלץ לברוח מהחיים.
היא פשוט מלמדת אותך דרך חיים חדשה: אתה הופך למרכז הציקלון.
חייך ממשיכים.
למעשה, הם ממשיכים ביתר עוז –
ביותר שמחה,
ביותר בהירות,
ביותר חזון,
ביותר יצירתיות –
אך עם זאת אתה רחוק, רק צופה על הגבעה,
פשוט רואה את כל אשר מתרחש סביבך.
אינך העושה, אתה הצופה.
זה כל הסוד של המדיטציה,
אתה נהיה צופה.
העשייה ממשיכה במישור שלה, אין כל בעיה:
חוטב עצים, שואב מים מהבאר.
אתה יכול לעשות דברים, קטנים וגדולים;
רק הישאר עירני – הישאר במרכוז שלך.
הנקרא חסידות.
מייסדו, הבעל שם טוב, היה הוויה נדירה.
באמצע הלילה הוא היה חוזר מהנהר – זאת הייתה השגרה שלו,
מכיוון שבלילה היה הנהר רגוע ושקט לגמרי.
והוא נהג פשוט לשבת שם, בלא לעשות דבר – רק להתבונן בעצמו,
להתבונן במתבונן. בלילה הזה, כאשר חזר,
הוא עבר ליד ביתו של איש עשיר, והשומר עמד ליש הדלת.
הוא יצא החוצה ושאל:
"סלח לי על ההפרעה, אך אינני יכול לעצור את סקרנותי עוד. אתה רודף אותי יום וליל, בכל יום. מהו עיסוקך? מדוע אתה הולך לנהר? פעמים רבות עקבתי אחריך, ואין שם דבר – אתה פשוט יושב שם שעות, ובאמצע הלילה אתה חוזר".
"אני יודע שעקבת אחריי פעמים רבות מכיוון שהלילה שקט מאוד, ואני יכול לשמוע את צעדיך. ואני יודע שבכל יום אתה מתחבא מאחורי השער. אך לא רק אתה סקרן בנוגע אליי, גם אני סקרן בנוגע אליך. מהו עיסוקך?"
יש רק צעד אחד,
והצעד הזה הוא של כיוון, של ממד.
שאנו יכולים לעצום את עינינו אל החוץ
ולתת לכל התודעה שלנו להיות ממורכזת פנימה – ואתה תדע,
מכיוון שאתה היודע,
אתה המודעות.
מעולם לא איבדת זאת.
פשוט העסקת את המודעות שלך באלף ואחד דברים.
משוך את המודעות שלך מכל מקום ורק תן לה לנוח בתוך עצמך,
והגעת הביתה.
אלה הם שניים – נושא ומושא.
אך האם אינך יכול לראות עֵד אשר רואה את שניהם? – את העורב ואת השומע,
ועדיין יש מישהו שמתבונן בשניהם. זאת תופעה פשוטה כל כך.
אתה שם, העץ שם,
אך האם אינך יכול למצוא עוד דבר?
שאתה רואה את העץ, שיש בך עד שרואה את העץ.
אתה יכול להתבונן בנהר,
אתה יכול להתבונן בעננים,
אתה יכול להתבונן בילדים משתובבים.
התבוננות היא מדיטציה.
מושא התבוננותך אינו העיקר.
האיכות של הצפייה, האיכות של להיות מודע וערני – היא המדיטציה.
כל דבר שתעשה במודעות הוא מדיטציה.
אין זו שאלה של פעולה, אלא האיכות שאתה מביא לפעולתך.
הליכה יכולה להיות מדיטציה,
אם אתה הולך בערנות.
האזנה לציפורים יכולה להיות מדיטציה,
אם אתה מאזין במודעות.
רק האזנה לרעש הפנימי של שכלך יכולה להיות מדיטציה,
אם תישאר ערני ודרוך.
אז כל דבר שאתה עושה הוא מדיטציה.
לאט לאט האדם נעשה ער לכל מחווה,
לכל תנועה. וככל שאתה נעשה מודע,
יתחיל להתרחש נס:
דברים רבים שנהגת לעשות קודם פשוט נעלמים:
הגוף שלך נעשה רגוע יותר, מתבונן יותר.
שלווה עמוקה מתחילה לשרור אפילו בגוף שלך מוזיקה דקיקה פועמת בגופך.
הן עדינות מהגוף, וכמובן, גם מסוכנות יותר.
וכשאתה נעשה מודע למחשבותיך,
תהיה מופתע ממה שקורה בתוכך.
מצפה לך הפתעה גדולה.
לא תאמין שזה מה שקורה בתוכך.
ולאחר עשר דקות קרא זאת – תפגוש במשוגע!-
מכיוון שאנחנו לא מודעים,
כל השיגעון הזה ממשיך לזרום כזרם תחתי.
הוא מושפיע על כל דבר שאתה עושה,
הוא משפיע על כל דבר שאינך עושה;
הוא משפיע על הכל.
והסכום הסופי שלו יהיה החיים שלך!
לכן המשוגע הזה צריך להשתנות.
והנס של המודעות הוא, שאינך צריך לעשות דבר מלבד להיעשות מודע.
לאט לאט המשוגע נעלם,
לאט לאט המחשבות מתחילות להסתדר בתבנית מסוימת;
האי-סדר שלהן איננו, הן הופכות לעולם שלם יותר.
ואז שוב שלווה עמוקה יותר שוררת. וכאשר הגוף והמחשבות שלך שלווים,
תראה שהם גם מכווננים זה לזה, יש גשר.
הם אינם רוכבים על סוסים שונים.
בפעם הראשונה יש התאמה.
והתאמה זאת עוזרת מאוד לעבוד על הצעד הבא –
שהוא להיעשות מודע לתחושותיך, לרגשותיך, למצבי הרוח שלך.
אך אם אתה יכול להיעשות מודע למחשבות,
אז זה רק צעד נוסף.
מודעות עם מעט יותר עוצמה הכרחית,
ואתה מתחיל לשקף את מצבי רוחך,
את רגשותיך, את תחושותיך.
ברגע שאתה מודע לכל השלושה,
הם מתאחדים לתופעה אחת.
וכשכל השלושה הם אחד – פועלים יחד בשלמות,
מהמהמים יחד, אתה יכול להתחיל לשמוע את המוסיקה של כל השלושה;
הם נהפכו לתזמורת – אז הרביעי מתרחש, זה שאינך יכול לעשותו.
הוא מתרחש מרצונו הטוב. זאת מתנה מהשלם,
זה פרס לאלה שעשו את השלושה.
אשר הופכת את האדם לער.
האדם נעשה מודע למודעות שלו – זה הרביעי.
זה עושה אדם לבודהא, הער.
ורק באותה ההתעוררות האדם מגלה מהי התעלות.
הגוף יודע הנאה, השכל יודע שמחה,
הלב יודע אושר,
הרביעי יודע התעלות.
ומודעות היא הדרך אליה.
שלא שכחת להתבונן,
שאתה מתבונן… מתבונן… מתבונן.
שינוי מתרחש.
הדברים שבהם התבוננת נעלמים.
הצופה עצמו נעשה הנצפה,
הגעת הביתה.