ייששש קניתי רכב היום, משהו צנוע שישרת אותי באמינות.
המוכר היה כל כך מקסים התחברנו מייד והבדיקה עברה חלק, מצאתי את עצמי תולש לו את מודעות המכירה שהדביק על השמשות עוד לפני שהגענו לדואר 🙂
הקיצר, הוא מכוון אותי ממכון הבדיקה בנתניה לסניף הדואר להעברת בעלות, זכרון דברים וכאלה.. אני נוהג.. עוצרים ואני יורד מהרכב..
ויורד על ברכי.. סניף הדואר הספציפי הזה, נראה ישן, זנוח, כאילו באמצע המערב הפרוע, אבל
אני מזהה אותו, עשיתי כאן העברת בעלות על הסיטרואן הישנה שלי ואחריה על היונדאי לשעבר.. ולא לא היו לי עוד רכבים (היו רכבי חברה), אני בכלל גר ברמת אביב ולנתניה כמעט ולא נכנס.. אוקיי איקאה..
גם לכם מרגיש לפעמים שאנחנו חיים בסיפור של טרומן? והסרט לא נגמר אפפעם?