כשמוג'י מספר משל את.ה בטוח שאתה במופע סטנדאפ
אחד המשלים מוג'י מלמד למה שווה לזרום עם המציאות
ואיך תמיד יוצא שהכול לטובה
למלך היה יועץ חכם שהיה צמוד אליו מבוקר עד ערב והיה מזכיר לו שהדברים טובים.
המלך לא הבריק אבל תבונתו הספיקה להבין שהיועץ טוב לו ולממלכתו.
בוקר אחד בעוד היועץ חיכה כהרגלו למלך מחוץ לחדרו,
החליק המלך ושבר את מרפקו וכאביו נשמעו היטב בכול חצר המלוכה.
השבר נראה כמרפק מפוצל והמחזה לא נעים לעין.
מיהר היועץ אל המלך וכשטען שטוב הדבר.. התכעס המלך ופקד לזרוק את חסר הלב לצינוק ומייד.
בחלוף שבוע הרגיש המלך טוב והתחשק לו לרכוב על סוסו.
הוא יצא בדהרה עם חשק רב וחיש קל הגיע לקצה הממלכה.
דבר לא עצר בעדו המלך נכנס לממלכה זרה ובה קניבאלים
שתפסו אותו והחלו חיש קל בהכנת הקדירה לתבשיל עסיסי ושמן במיוחד לפי מידותיו המלכותיות.
כשהגיע הזמן להפשיט את המלך גילו בתדהמה את השבר שנראה כמו 2 מרפקים,
או אז מנהיג הקניבאלים הורה לשחרר אותו כי כזה פגם אי אפשר להעלות כקורבן לאלים.
תשוש חזר המלך לארמונו ונח, כשחזרה אליו דעתו הוא מיהר לשחרר את היועץ.
התנצל המלך על כי לא האמין ליועץ.
ואז שאל
"לי היה טוב הדבר, אבל הגד לי איך זה מסתדר מהצד שלך? הרי ישבת בצינוק כל השבוע?"
ענה היועץ:
אני הרי צמוד אליך מלכי ואם היינו רוכבים יחדיו
היו תופסים את שנינו,
ואותך היו משחררים בגלל הפגם..
.. האמנם?
אני יכול לחשוב על הרבה אופנים משונים בהם הטבע לא מתחשב בטוב, הרי בסופו של יום הטבע הוא המסעדה הגדולה ביותר 😀
ובכול זאת אנחנו מרגישים שיש משהו בסיפור של מוג'י
אולי כי אם נותרנו בחיים לאחר הארוע, הרגע ההווה הנוכחי הוא העיקר ומכיל בתוכו את כל הטוב, ואני מתכוון לטוב שהוא מעל הטוב והרע, טוב tuv.
הרבה מסיפורי התנך, הברית החדשה והקוראן הם מניפולאטיבים.
לא יודע אם אני אלרגי אליהם יותר או לקהל שמאמין להם?
סיפור המבול (אל תהיו רעים אחרת רק נוח והתיבה שלו תמיד מצליחה לשרוד), עמי ותמי (תמימות וסקרנות עולה ביוקר אבל הטובים והאמיצים תמיד מנצחים)
בואו נעלה יחדיו אופנים שונים לסיום הסיפור
הנה הגרסה שלי- הקניבאלים דווקא חיבבו את הפגם ואז סוף הסיפור בתבשיל טעים במיוחד ויועץ אחד על- הכיפק שמייעץ עד היום לקירות הצינוק 🙂
סקרן לדעתכם על סיפורים מניפולטיביים,
או סיפורי תנך ואחרים שמסתיימים באופן מניפולאטיבי?